מהי חוויית העובד ומה גורם לו או לה להצטרף לטרנד?
ההתפטרות השקטה, מצב בו עובדים עושים את המינימום הנדרש מהם ואף מתגאים בכך ברשתות החברתיות, הפך לנושא החם והמדובר ביותר בכל הפורומים של ניהול משאבי אנוש.
במאמרים שסוקרים את התופעה, מתייחסים לרוב להשפעתה של ההתפטרות השקטה על הארגון אך מתעלמים לגמרי מחוויית העובד. יודעים לומר שבעקבות הקורונה והעבודה מרחוק, החיבור לארגון התרופף וממליצים ליצור בהירות בציפיות מהעובד, ליצור עבורו הזדמנויות ללמוד ולצמוח ולהפגין כלפיו אכפתיות. בהחלט אלו מטרות ראויות בשגרה ובמיוחד בעת משבר.
השאלה הגדולה היא מה קורה אצל העובד? ארגונים אוהבים עובדות אך בוחרים אותן באופן סלקטיבי. משבר הקורונה מעבר להיותו משבר עולמי וארגוני, הוא משבר אישי. בני אדם בכל העולם חוו חוסר אונים אל מול איום בלתי נראה. כל הסדרים השומרים על בטחון ושגרה התערערו ובני אדם התחילו לבחון שוב את סדרי העדיפויות שלהם. אנשים הבינו מה חשוב להם: חיים טובים, בריאות, משפחתיות. החיבור למקום העבודה איבד מכוחו לתת משמעות לעובד. מעובד הוא הפך לבן אדם בעל צרכים, רצונות ודרכים חדשות להגשים אותם.
ההכרח של הארגונים להמשיך לתפקד יצר מגוון אפשרויות עבודה שהגמישו את התפיסות שהיו קיימות לגבי סביבת העבודה המיטבית ליצירת תפוקות. מדובר בתפיסות חדשניות שדורשות בניה של כלים חדשים למיטוב הסדרי העבודה החדשים וליצירת מערכת משמעויות חדשה, לחיבור מחדש של העובדים לארגון. אסור לשכוח שהעובדים הם אותם בני אדם שחוו משבר קיומי וסדרי העדיפויות שלהם השתנו. להן, הגיע הזמן לשאול כל עובד ועובד מה יצור עבורו חיבור לארגון, לצוות, למשימות? למה הוא זקוק? לאן הוא רוצה לצמוח?
הגיע הזמן לבחון האם באמת רצוי שעובדים בכל הדרגים "יתנו מעל ומעבר". אני מציעה לראות בהתפטרות השקטה הזדמנות לבחון את כל מה שחשבנו על צרכי העובד והדרכים ליצור מוטיבציה יחד עם איזון ולמנוע שחיקה.